די נמאס לסבול כל כך,
אני מנסה לאהוב וזה לא מוערך.
הנשמה שלי קורסת,
לפעמים אני כל כך כועסת...
לא טוב לי איתכם.
שאנחנו ביחד, אני מרגישה לבד.
שונאת אותכם.
אבל בלעדיכם אני לא יכולה להמשיך עוד צעד אחד.
אתם פוגעים בי, מעליבים אותי, אני מרגישה מושפלת.
לא אומרת לכם אבל את הלב שלי אני מבפנים אוכלת.
אני על סף קריסה, לא מסוגלת להמשיך עוד במסלול,
במה עוד המשבר הזה כלול?
אני חושבת לעזוב אותכם,
למצוא חיים הרבה יותר טובים בלעדיכם.
אבל אני צריכה מישהו שיתמוך בי, שיחזיק לי יד.
ובמקום זה אני נופלת ומרגישה כל כך לבד.
אתם גורמים לי חוסר ביטחון של לדעת מה אני רוצה,
כלואה בתוך מערבולת של אהבה ושנאה ואין לי מוצא.
לא יכולה יותר לבכות, אזל המלאי.
כמה דמעות וסבל יהיו עוד בחיי?
זאת צומת ללא מוצא, איני יודעת לאיזה שביל עלי לפנות.
איתכם, בלעדיכם, אני מפחדת לטעות.
הפחד משתק אותי, לא יכולה לחשוב בהגיון.
לעזוב אותכם זאת נראת לי משימה קשה, מעבר לרצון.
אתם פוגעים בי, תולשים את עורי מבשרי.
ילדה מפוחדת לא נותנים לי להיות עצמי.
צריכה לדבר עם מישהו לפתור את כל הבעיות,
ואולי להנצל משרשרת טעויות.
גרמתם לשמחת חיים שלי להעלם, למות.
אני חיה בעולם של עצב, כאב, בדידות ואומללות.
שוקעת בתוך הכאב הזה, חווה אותו יום יום.
הלוואי שיכולתי להתעורר כבר מהחלום.
אלוהים תעזור לי! תציל אותי כבר!
תן לי לראות יותר טוב את המחר.