הנה עוד יום עבר, אני שואלת את עצמי מה יהיה מחר?
שולחת יד בלי לחשוב אסור או מותר, מה זה משנה? בשבילי זה
אוצר!
ואז אני שוב צוללת, מנסים להרים אותי אך אני רק נופלת
באזיקים את עצמי אני כובלת, ואת החרא של עצמי רק אני אוכלת...

עמוק בלילה השדים משתלטים לי על כל המחשבות
ועוד פעם הקול הזה שואל "להיות או לא להיות"
איך הכל מסובך כל כך כשפעם הכל היה פשוט?
ומה שווה לחיות אם לא אכפת לי כבר למות?!

בהיסטריה על המיטה אני נזרקת
מתווכחת עם עצמי גם כשאני צודקת
המחשבה עליו כל יום אותי חונקת
למה לי לשתוק כשהנשמה שלי זועקת?!

נמאס לי לבכות משעמום, הזמן עובר ולא יוצא ממני כלום
מתה לספר לכל העולם! אך פי חתום...
ומזה כנראה נובע הטימטום...

אז מתי בעצם כל זה יגמר?
רוצה את האושר לעצמי, לעולם לא לשחרר
אך לא מרגישה אושר, ולא בטוח שגם משהו אחר
ואם כבר חיים אז להאמין שהכל כבר יסתדר...
אם אני עוד אשאר...




להשאר?