האמת היא שאין לי מושג למה אני כאן, מעולם לא הייתי מסוגלת
לבטא את מה שאני חושבת, מרגישה. אפילו בבגרות נתנו לעשות לי
מבחן בעל פה כי מעולם לא הצלחתי לארגן את מחשבות שלי. עד
שפגשתי אותך, ופתאום הצורך לספר לעולם כמה מקסים, נפלא, מדהים
וכל הברכות והמחמאות האפשריות עלה, ופתאום משום-מקום אני מוצאת
את עצמי רושמת לך מכתב (שאני בטוחה שאין לך מושג שזה ממני).

נפגשנו במקריות, כזו שהוליווד יכולה להמציא עליה סרט שלם.
והאהבה פרחה בינינו בצורה כל-כך מהירה שאני עדיין מתקשה לקבלה.
רק דבר אחד חבל לי: חבל לי שאתה בשניות מסוגל להרוס הכל (אני
יודעת, זה לא מכוונה רעה), אבל אתה פשוט עושה דברים שפוגעים
בי. כשדיברנו על זה אמרת שאתה לא עושה את זה מידע, לפעמים אתה
פשוט לא שם לב לדברים כאלה. אין לך מושג כמה זה הפחיד אותי
כשאתה אמרת שאתה לא שם לב לדברים כאלה. ואמרת לי שאם אני נפגעת
אז להגיד לך ישר... לצערי זה לא כל-כך אפשרי כי כשאני נפגעת
אני לא מדברת על זה, אז עלול לצאת מצב שבו יום אחד תגיד לי
משהו שכל-כך יפגע בי שאני אעלם לך מהחיים. אני לא רוצה שדבר
כזה יקרה כי אני אוהבת אותך ורוצה שנהיה ביחד לעוד הרבה זמן.

אני מקווה שיצא לך לקרוא את מה שרשמתי ואולי תצליח להבין מה
עובר עלי.