הכול בגללה, ארורה היא השקיעה.

סתם בלי סיבה, ככה היא שקעה.

כיבתה את הנר שדלק בליבי.

ניפפה את קרני השמש האחרונות לעברי.

ארורה היא, אשמה.

ואני כמו תינוקת עזובה.

קר לי, בגלל השקיעה,

מערבולת בליבי מעבירה צמרמורות לגופי.

סומר שערי, והיא הינה שוקעת.

ואני איני יודעת,

כמו תינוקת עזובה נשארתי כאן בודדה.

ורק השקיעה תמעה בי תקווה,

ועכשיו גם היא נעלמה,

מראה כו יפה של כמה דקות השאיר אותי עזובה לאנחות.

ואינני בוכה, אינני דומעת.

מחכה לזריחה, ליום החדש.

מחכה אני ואינני יודעת מה צופנת לי השקיעה הבאה