זו אשר זוכרת / שיר הלל ללילה |
שעה לפני שחרית,
להרגיש אהבה זורמת בדם
כמו מרבצי ניקוטין.
לטעום מחדש אהובה ישנה
ולחזור אל הקול המוכר,
לקבל רק מילה מחבר מחודש
שתגרום לחיוך קצת עצוב.
לחזות, פעם אחר פעם אחר פעם,
בחושך הופך שוב לאור.
להבהיק עיניים באפילה מבורכת,
מתובלת קרעי עננים.
להביט באופק ורדרד- אדמדם,
שעה לפני הזריחה
ושעה אחרי,
העולם מתעורר
בגווני מלמלה ותחרה.
15/8/01
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|