"אין זאת כי אם אצבע אלוהים היא"

בוקר אחד התעורר שימי ומצא על חזהו, באיזור עצם הבריח, גידול
קטן ומתריס. הגידול צמח לו כמין מלפפון במשך ימים אחדים ולאחר
מכן קיבל צורת קבע של מעין גבעה. כשהגיע לגודל של אצבע זעירה,
הפריש הגידול מתוכו חומר קרני לבנבן שנראה כצפורן או טפר ויצר
בליטה חדה בחולצה. הלחץ הבלתי פוסק של המאחז העורי, נמשך מספר
חודשים עד שנשבר שימי והלך לבקר את רופא העור. זה בחן את האצבע
המורה בקפדנות יתרה ושרבב מבין שפתיו מילה לטינית ארוכה שכללה
את הסיומת המדאיגה "יומה". בתום הבחינה המדוקדקת פסק הרופא שיש
לבצע כריתה וניתוק של ה"...יומה", מחשש שתבשיל ותעלה פירות
באושים. אי לכך צייד את שימי בפתק מחשב שיועד למרפאה המחוזית
בעיר הגדולה. שם, לדבריו, יבוצע ניתוק הממאיר. לא לשכוח כמובן
את התרומה של 24 שקלים חדשים לטובת הנהלתה העולה ופורחת של
קופת החולים המרכזית.

לאחר שסיים שימי את הפרוצדורים הכוללים כשלוש שיחות טלפון
לקביעת תור לכריתה, קבלת טופס אשפוז ושאר ירקות, התייצב ביום
המתאים במרפאה המחוזית. צוות אחיות מזדקנות שיצא ונכנס מקודש
הקודשים - הלא הוא נקודת החיתוך - והמסדרון, היה מרשים ביותר.
כשהגיע תורו, התייצב השה לעולה בפני ד"ר טיחון רופא צעיר
ועבדקן שקצות טליתו הציצו בסקרנות מתחת לחלוקו הקצר. על הקיר,
מעל המחשב שבו היה תקוע ראשו של הרופא, נתלו תמונות של כעשרה
ילדים בגילאים שונים ולכל אחד מוצמד שלט: עופרה, אפרת, עתניאל,
מעון, קדומים... 'איזה מין שם זה קדומים?' הרהר שימי.

הרופא ניתק את עצמו מן הצג ופנה באחת אל שימי הרועד, מעביר
עליו מבט חד ומזהה משורש כפותיו ועד שיער ראשו, כשהוא מניע
בראשו כעונה לשאלה שלא נשאלה. אתרע המזל והיה זה יום לאחר
בחירתו מחדש של נשיא המעצמה הגדולה שמעבר לאוקיאנוס ולרב חותך
היה חשוב לדעת מה דעתו של הזבח על הבוחרים האמריקאים שאינם
מבחינים בין נבלה ובין טריפה. כשחשף שימי הנבוך את מקור הנגע,
הציץ השו"ב על האצבע בעלת הציפורן החדה שהתריסה מחזהו של שימי
וקרץ לה כאומר - אין עלייך, בא יומך. עוד זה מלהג ונפשו הכווצה
מפחד של שימי ממאנת לתת תשובות ופיו נשאר חתום.

בין לבין, מורה האחות המלווה לשימי להתפרק מצעצועיו הדיגיטלים
וממשקפיו, להשיל את מנעליו, לפשוט את בגדיו ולעלות על מיטת
הקורבן. לאחר מכן היא מכסה אותו בסדין ירקרק ולוחצת על כפתור
נסתר בתחתית המיטה שמעלה את שימי, כמו מכונית במוסך, לגובה
עיני הרופא הרבציצי. הרופא רב הנסיון שידע דבר על מצוקתו של
שימי, ניחם אותו בדברי כיבושין והבטיח לו שמלאכת הביתוק תימשך
14 דקות בדיוק מרגע הזריקה ושבמשך כל תהליך ההתנתקות לא יחוש
שימי דבר. אכן הרב המלומד, עמד בדברו ומרגע הדקירה, ומשך כל
זמן החיתוך, לא חש שימי דבר מלבד הזמזום הפנימי של ספירת 840
הכבשים במוחו.

כשתמה מלאכת הניתוק, התפירה והחבישה, עמד שימי הרועד על רגליו
וקיבל באהבה את משנתו של הרב רופא שהטיח בו דברים אחדים על דרך
חייו הנלוזה שגורמת לכל מיני "...יומות" לצמח בבשרו הצפוני
והלבנבן, שאין בו יכולת ספיגה לקרני השמש הממאירות. מצויד בפתק
לרכישת משחת מגן X למשיחת העור פעמיים ביום, יצא שימי לאויר
העולם והנהו חי מתמיד.

כך התברר לשימי שלמרות שמדובר בגידול שכולו עצמו ובשרו, לא
פגעה ההתנתקות במרקם החיים החברתיים שלו וחייו נמשכו הלאה,
באותו נוף אנושי יפה ומגוון, ללא הפרעה.

5/11/04