[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לותר סטורם קינג
/
אישית לוחצת

אולפן קטן, במרכזו עומד שולחן עגול מזכוכית, ולצידיו שני
כיסאות אדומים. מגיש התוכנית פותח ואומר....

לילה טוב. ברוכים הבאים לתוכנית "אישית לוחצת" עם קובי
מי-עדן.
לפני שנציג את האורח הראשון שלנו להיום, אני רוצה להודות לאמא
שלי שצופה בתוכנית. אמא תודה!
לאורח הראשון שלנו יש מניות רבות לקיומינו כעם יהודי במדינת
ישראל. לילה טוב בנימין זאב-הרצל.

הרצל(חובש משקפי שמש בצבע שחור):
לילה טוב אח שלי, מה קורה?

קובי(מופתע במקצת):
הממממ... בסדר.

הרצל:
עלא כיפאק. אח שלי גיבור, אתה נראה לי קצת לחוץ, אל תתרגש, זה
רק טלויזיה.

קובי:
זה בסדר אדוני, אני רגיל.
תרשה לי רק לשאול לפשר משקפי השמש לעינייך.

הרצל:
האאא... זה. ישבנו כמה חבר'ה לפני התוכנית.

קובי:
נשמע מעניין. על מה דנתם?

הרצל:
בעיקר צמחים.
תראה נשמה, אתה לא חייב לקרוא לי אדוני.

קובי:
אז איך?

הרצל:
החבר'ה קוראים לי בני הכריש. אתה יכול לי לקרוא לי בני.

קובי:
נראה לי שאשאר עם אדוני, אם לא איכפת לך?

הרצל:
איך שבא לך (מוציא סיגריה מהכיס תוך כדי דיבור). יש לך אולי
אש?

קובי:
ממש לא. וגם אסור לעשן פה אדוני, מצטער.

הרצל(מחזיר את הסיגריה):
סליחה. אח שלי אתה יכול למהר קצת עם הריאיון, למה הבטחתי
לחבר'ה שאני אחזור מהר עם החומר, אז אם לא איכפת לך... הם
יחסלו לי את כל המאנצ'יז.

קובי:
בהחלט. מר הרצל, מה גרם לך להיות אבי הציונות וחוזה המדינה?

הרצל:
אני לא אשכח את אותו יום. ישבנו עם סטפן, חבר מאוד טוב שלנו
שחזר מטראק בדרום אמריקה. הוא הביא לנו חומר, משהו בן זונה,
ממקסיקו. בקיצור, לקחתי מהחומר הזה, ואפשר להגיד (מתחיל
לצחוק), שעד היום לא התאוששתי ממנו (ממשיך לצחוק). יכול להיות
שבגלל זה אתם נראים ככה. אתה בטוח שאין לך אש?

קובי:
לא, אין לי אדוני.
טוב אני רואה ששיחה נורמלית במצבך לא תהיה לנו, אז אני רוצה
להודות לך מר הרצל על השתתפותך בתוכנית.

הרצל:
אל תתבאס נשמה. אתה לא אשם שאתה משעמם.
תגיד, בא לך לקפוץ אלינו? יש משהו טרי, אמיל הביא מהודו.

קובי(פותח עיניו לרווחה):
אתה מתכוון לאמיל זולה הסופר המפורסם?

הרצל:
כן. הוא סטלן רציני.

קובי:
אני אוותר, תודה.
לילה טוב מר הרצל.

המרואיין השני שלנו, הוא איש רם מעלה, יש בגופו דם כחול. לילה
טוב לדוד המלך.

דוד:
וואו. ההקדמה שלך, כאילו, הרסה אותי... איזה חמוד אתה.

קובי(לא מבין):
כן... תודה. הוד מעלתו...

דוד(קוטע את קובי):
שום הוד מעלתו אתה שומע? לחמודים כמוך אני נותן לקרוא דוד.

קובי:
הממ.. הוד מעלתו, אם אפשר בבקשה להתקדם?

דוד:
בטח בטח. וואו איך הרצינות שלך עושה לי את זה.

קובי:
איך היה דוד המלך בתור ילד?

דוד:
תראה מתוק, אני הייתי ילד מאוד סקרן ואפשר להגיד גם מאוד מפותח
לגילי. היה לי רק חבר אחד, קראו לו יהונתן. אני והוא גילינו
דברים שאתה חמודי איך אומרים, עוד לא למדת.

קובי(זז באי נוחות):
איך אתה מגיב לפרסומים שבנך שלמה הינו רודף שמלות, ואף היה עם
אלף נשים?

דוד:
האמת שאנחנו בבית תמיד עודדנו את שלמה לצאת, לפגוש אנשים. הוא
היה ילד מאוד סגור.
אף פעם לא הבנתי מה אפשר לעשות עם כ"כ הרבה נשים.

קובי:
כן, אבל איך קיבלת את העובדה שבנך למעשה מכור למין ולנשים?

דוד:
מרחתי ווזלין והמשכתי הלאה
(קובי נשאר המום)
בצחוק פשוש. אתה כזה מצחיקול.

קובי:
הוד מעלתו, איך התנ"ך מקבל את העובדה שאתה בעצם...

דוד:
מה?

קובי:
אתה יודע נו...

דוד:
כאילו... אתה יכול לדבר כבר לעניין?

קובי:
נו אתה יודע... הומו (אומר בהיסוס)

דוד:
אני? הומו? (מתרגז) איכסס יא מגעיל. נראה לך שאני הומו? אתה לא
מתבייש להגיד שאני, דוד המלך, הומו? (צועק) יש לך מזל שאתה לא
בתנ"ך, כבר מזמן היית נסקל אצלי חוצפן...

קובי(ברקע שומעים את דוד המלך צועק):
בזאת תמה תוכניתנו השבוע. אני רוצה להודות לאורחים שהיו פה,
ולאמא שלי שצפתה בתוכנית.
ערב טוב והמשך צפייה מהנה.

מוסיקת סיום, הכותרות מתחילות לעלות. ברקע שומעים את דוד המלך
צועק "אני הומו? אני אראה לך מה זה הומו, איפה הטלפון של
גוליית? הוא כבר יראה לך מאיפה משתין ההומו..." לידו רואים את
הרצל עם סיגריה בפה עדיין מחפש אש.
הכותרות מסתיימות והמסך מחשיך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אח, כשהייתי
ילד.. איך הייתי
מתעלל בגננת חוה
ואחר כך במורה
יוכבד.
והילדים, כולם,
היו פוחדים ממני
ותמיד נתנו לי
לנצח
בגוגואים..
אין , אין,
ישראל היה מלך
הילדים.

אחד ישראל,
נזכר בנוסטלגיה
בילדותו


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/11/04 21:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לותר סטורם קינג

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה