ענבל ברליאה / זעם כבוש במלח לימון |
מישהו אורב לך בינות שיחים מאפירים
והוא צופה בך הולך תחת שמיים בלי כוכב
זה הוא אשר ראה כיצד נטשת את חדרי
והוא ירשום הכל בתוך פנקס אדום כדם.
ישנו אדם אשר רואה במחשכים
את כל אשר ניסית להסתיר
הוא ששמע את הזכוכית המתנפצת
של החלון אשר משקיף אל ילדותי העשוקה.
בבוא היום עוד מישהו ייקח אותך לאור
ויספר לך זוועות שלא תוכל לשמוע
הוא יאכיל אותך בלוקשים מסוכר
ובחיוך מתוק, יאמר לך לבלוע.
אתה תדע כשהכלבים שוב ינבחו,
איך בכל פעם שיירה עוברת
כשקירותיך ירעדו מכובד דמעותיי
תבין שילדתך אליך לא חוזרת.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|