שדייך הם כמו חורי תולעים בספר ישן
הם רק עומדים בדרך
וכמה עצוב להם וודאי
שאין הם מורמים על נס,
אלא נזרקים אל תהום הנשייה

הם כמו צפירה של כניסת השבת
יודעים שהיא שם אך מתעלמים מהרעש
וכמה עצוב לה ודאי, לשבת
שבשביל אותם החילונים
היא כמו שדיים, מכשול, פוקה

הם כמו פרחים במגירה
בלי איש להריח, להתענג על טיבם
ומה טוב הוא הפרח,
אם לא מריחים את ניחוחו
ולא רואים את יפעתו?

הם כמו עץ הדובדבן בחצרי
טעם כה נדיר,
שבועיים בשנה
אם בכלל זוכרים לקטוף
ויש גם עץ של תאנה...

ושדיים אחרים, לא כאלה הם
הם כמו תמונה שעל הקיר
תמיד יהיו שם להאיר
בשעות קשות של ספקנות
יהיו יתד של אמינות

והם יהיו נחל איתן
שלא יכזיבו מימיו
ויראו אותם כולם
כמו שומר בצריח
שאת הצרות וההוות רוצץ ומבריח

לא כמו אצלך, שהם סוד כמון
תחת סודרים, עולם שלם אולי צפון
יתכן והם כמהים כבר להציץ
אך יחסך אליהם, הוא כה משמיץ

הרהיבי עוז בנפשך, והראי את שדייך
כי הם הם, ליבת עלומיך.