אם יכולתי להביט בעינייך ולדעת את הדרך,
ההיית הולך בדרך מבלי לדעת לאן היא מובילה?
ההיית יודע שלאן שלא הלך אמצא אותך,
יודע שבכל מקום דמותך מופיע בחלומותיי במחשבותיי.
האם אני הולך בדרך שלי,
האם אני יודע את דרכי ומדוע אני טועה?
הביטי בי הביטי בי כמו בפעם הראשונה,
בחיוך ביישני שחושף יופי נדיר,
את מגע ידיך ועורך כגלי הים המשכיחים כל צער.
ואת שם לבדך מביטה בי מבלי לדעת אם לזמן יש מחיר
מתברר שיש לו, ושהוא גובה מאתנו מחיר יקר ,יקר מדי.
האם ישנה נקודה בזמן שבו אוהב אותך ואת תאהבי אותי?, או
שנמצא תמיד בזמנים בהם אוהב אותך מבלי שתוכלי לאהוב אותי
ושתאהבי אותי מבלי שאוכל לאוהב אותך.
הלב אומר שעוד ממתינה לנו השעה אך האם נהיה מסוגלים לה,
האם נוכל להמתין לאותה שעה שאיננו יודעים אותה
ואם נפספס אותה כמו שחולפים על פנינו דברים רבים,
מה אז נעשה, מול מי נעמד לבקש מחילה וסליחה.
האם תמתיני עמי לזמן הזה, האם את חושבת על הרגע הזה.
אני חושב עליו בעיקר בזמנים שאני מרגיש שהכל מתמוטט,
אני חושב עליו ברגעים שאני עומד להתייאש.
יש מין קושי ועינוי בהמתנה לרגע נחשף,
יש מין התקווה והציפייה למשהו טוב.
רק האם הוא יבוא?