בהתבוננות הרגעית של הרגעים הבלתי גמורים,
לרגשות ההולכים איתי אבל אינם מרגשים אותי,
לדברים שאני אומר אבל אינם חודרים מבעד לערפל.
אני עומד לבדי מול העולם ומול אלו שאינם מבחינים בי.
בחיפושים שאותם אני עושה אני נכשל,
בניסיונות שלי להשתנות איני מוצא את הדרך,
לרצון להיות שלם ומוקף איני מוצא את אלו שילכו איתי.
וכך שוב ושוב אני עומד ומביט
בבדידות שלי וזאת שאיני יכול איתה.
לאותם מילים עייפות אשר מקננות בי
ואינם יכולות לצאת לחופשי.
למחשבה הכבדה המבקשת להשתחרר מהכבלים
הכולאים אותו ומגבילים את תנועותי.
להרגלים היום יומיים, לחוקים אותם אני קובע
כדי להשמיע את עצמי ולשמור את עצמי.
כדי לא להפגע וכדי לא לפגוע.