כולכם עושים לי רע.
כן, כולכם.
מגיעים אליי, לחדר,
ללב, לנשמה
מדברים בקולי קולות
מעשנים וצוחקים,
מפריעים לי לשקט.
שהוא גם לא טוב,
אבל לפחות לא מעיק כמוכם.
משפטים נזרקים,
כל אות מכבידה על ליבי,
ואני כל כך כבדה
שחייבת לשקוע.
אני כבר לא שומעת את השטויות שלכם,
רק רואה שפתיים מרפרפות
ידיים מונפות
ואתכם - בתוך הנשמה שלי.
לכו ותשאירו אותי לבדי,
לא התגעגעתי,
בכלל...