שוב אני כאן יושב וכותב, אך הפעם בשביל לשתף את מה שבלב.
לא כותב למישהו מיוחד, סתם לכל הבא ליד.
אני כותב באותה השעה  ובאותו המקום רק תקופה קצרה אחרי.
כותב מכתב אכזבה גדול מהחיים.
מכתב שהמטרה בו הינה לשתף אחרים, כי זו הפעם הראשונה מזה 4
שנים
שאין למכתב שום קורא מיועד.

הלב כואב ומנופץ, שבור לרסיסים אך עדיין מאוהב.
היא החליטה בהחלטה קשה וכואבת, שבלב ברירה נותר לי לעשות את
הצעד הנורא.
צעד שבסופו יגרום לה אושר, הרי זה כל מה שחשוב שאוהבים אכפת
לאהוב פחות מעצמך.
כל כך חשוב עד שאתה מוכן לפגוע בעצמך על מנת לסב לה את האושר
אותו היא מחפשת.

אז אני יושב וכותב בלב ברירה בשביל להוציא מהלב כמה אבנים
שמציקות נורא.
הבעיה היא לא רק זו, שהרי אחרי המכתב יצמחו אבנים נוספות.

היום קיבלתי 4 הודעות אך אף אחת מהן לא הייתה של יקירתי,
אהובתי.
אני לא יודע מה קורה איתה עכשיו וזה מאוד משגע את המצב.

אני משתגע לקבל טיפה מידע בשביל לדעת שהיא עכשיו חיה בשלווה.
אני יודע שהיא מתגעגעת נורא אך גם כל כך חכמה כדי שתעשה את
הצעד שלה,
הצעד שהיא מאמינה שהוא הנכון, כדי שנוכל לחיות ביחד באושר עד
בלי סוף.

אך בנתינם אני פה נמצא, מרגיש כל כך חנוק וכל כך חסר תועלת,
כי אהובתי לקחה את ליבי  ולי נשאר רק נזלת, נזלת של בכי
ודמעות,
נזלת של גרון חנוק ורק עצבת.

אני הולך כמו סמרטוט כל היום וכל הליל,
מתעורר בלילות לחפש את מה שלא שם.

חולם חלומות נוראים שאנו מתראים רק עוד כמה שנים.

קשה לחיות כך אך אין לי ברירה,
לא נרדם בלילות ולא מצליח לפתור שום משוואות.
מרגיש כאילו תלוי באוויר שמעלי עננים ומתחתי רק ריק.
מנסה לשמור על קור רוח ועצבים חזקים מברזל אך גם ברזל בטמפ''
גבוהה מתפתל.
לא יודע מה לעשות, איך לחיות , רק לקוות שהיא תחזור עם זרועות
פתוחות.
בינתיים הכול כל כך חם וכואב  והצלקת רק גודלת ולא מתרפאת.
חושב עליה בכמה מצבים חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות.
חושב אם להתקשר לשאול מה נשמע אבל פוחד מסערת רגשות אצל אהובתי
הקטנה.


מה יש בעולם מלבד האהבה אהבה כל כך גדולה שאי שם נעצרה,
אני לא מחפש דבר אחר מלבדה והבנות לידי נראות מולה פשוט
זוועה,
לא מתקשר עם הסביבה כי רק בתוכי אני נמצא,
וכל אחד מנסה לעזור ולתת עצה טובה
אך לי יש מחשבה אחת בלב שהיא תתקשר והכול יגמר,  
שתבוא מולי ותקבל את החיבוק.

זה כבר מס' ימים שעוברים כל כך לאט,  רוצה להתקדם קדימה ולא
להישאר בצד.
אך כרגע אין לי ברירה מאשר "לחגוג" את החג לבד, עם עצבות אדירה
וחוסר ברירה,
כי ליבי נשאר אצל אהובתי  היקרה, מחכה שתחזירו  עם חיבוק
ונשיקה.

רוצה להיות איתה ביחד, ולממש את כל העתיד שדיברנו ביחד.
מה את מחפשת בעצם אהובתי?, אין שם כלום בחוץ מלבד עולם קשה
ועצוב.
שאת האהבה הקטנה שלך כבר מצאת לפני כמה שנים, תאמיני בזה באמת
ובתמים,
כי אני כאן מחכה לך שבור ומנופץ.

                              לפחות תתקשרי לשמוע מה שלומך
  כי אני מתגעגע בלי לראותך.



אוהב אורן