בחוץ גשום ורטוב,
אבל בפנים יבש וזה אפילו עוד יותר עצוב.
בפנים יבש, למרות שהשמש שם לא זורחת,
בפנים יבש, אין צרות, אבל בכל זאת אין נחת.
כל כך יבש שאין אויר.
שם בפנים הוא מרגיש כאסיר.
מחניק שם, וקשה לו לנשום,
והיד, כל מה שהיא מבקשת זה לרשום.
החמצן חסר,
והקצב שלו כל כך חלש- הוא כמעט עוצר.
כל מה שביקש היה קצת להתאוורר.
הוא רוצה שגם אצלו יהיה גשם שיביא פריחה,
אך עם הרצון ישנו החשש כי לא יחזיק מעמד אחרי הנבילה.
הוא ייתן לגשם לרדת רק כאשר ידע שהוא לעולם לא ייפסק.
רק אז הוא יסכים, כי לסבל שלו אין מפסק.