אולי תעברי למקום שאין בו אביב
לקרחון או למדבר
שלא תצטרכי לאהוב יותר
לא תבכי, לא תרגישי חולה
תוכלי לחיות בלי לדאוג
שמא ההוא
או שמא הזה
הכפור של הלילה
כלוא בעיניך
רוח המדבר, הבדידות של השמש
השקט
שגורם לי לרצות לצרוח
שירעדו השמיים מפחד
משועבדים
אלפי זכוכיות נשברות ברגע אחד
מליוני אנשים נחתכים
ואחד
לא אדם
שותק
עורי אינו שלי
המדבר לקח אותו ממני
ייבש לי את השפתיים
הציע רק תחושת חנק בגרון
טינף לי את הבגדים
ועשה אותם סחבות
עורי אינו שלי
המציאות לקחה אותו ממני
ייבשה לי את השפתיים
הציעה רק תחושת חנק בגרון
טינפה לי את הבגדים
ועשתה מהם סחבות
כמו רוח רפאים
חי מהצד
זבוב על הקיר
מטיף ומזמזם
לא פלא שאינם מקשיבים
מי בכלל אוהב זבובים
רק להרוג
להרוס
למגר
לשלוט
ולחיות
חוסר הסיפוק
רודף אותי
כאילו היה כפר שלם
בלפידים ובקלשונים
מגרש אותי מעצמי
מרחיק ממני את הנייר
לא נותן לי לישון
וברגעי החסד
חלומות ללא שליטה
מציאות מועדפת
חסרת גבולות
נראית יותר אמיתית מזאת שקיימת
והכל לריק
כלום
אף לא דבר אחד
אף לא אדם אחד
שום מקרה או רצון
שקרים שמעסיקים אותי
ולא משלמים אגורה
שדים מן העבר שואגים לעברי
עיניהם ריקות
כה טבעיות
חיות האדם, כלוב המציאות
ומנקה הכלובים
אני |
