שאריות של אהבת קיץ מטפטפות מקצה שפתיי,
נושרות על אספלט לוהט,
מתאדות אל הזמן.

ערומה מולך.
איך שהוא אתה תמיד מצליח להפשיט אותי.

לא, אני לא בוכה.
אלו רק זכרונות נוזלים לי מהעיניים,
מרטיבים תמונות שבהן אני עוד מחייכת.

ואתה,
בפתטיות נשנית, מלקק אותם ממני
ומצטט לי משפטים מרומנים זולים,
ושוב מנסה לרפא חבורות שנוצרו מרוב חיכוך במילים ריקות,
מגיש לי הבטחות שווא על צלחת עוורוני.

לא,
אל תביט בי במבט כזה בזמן שאני שולפת  אליך חרב מציאות.
אתה מרגיש זרמים של אמת מטיילים בגופך?

אני מצטערת,
מצטערת שאני חותכת לך את הזין,
אבל אני חייבת לסרס אותך ממילים,
להפוך אותך לעקר משקרים.