זיו גליקמן / חוזרת את |
כשהאורות כבים
כשרק הכוכבים ערים
מדגדגת את לבי
מקישה ומגרדת בדפנות
כמהה לחדור לנבכים
מסתפקת במועט
אך לא מגיע
אף לא מעט
מדי לילה
כשהשקט מנהיג את החושך
מתגנבת את
משנה דרכך
מרתקת את נפשי
מציפה באהבה
אינך מתייאשת
אני כבר לא שם
שכחתי את הדרך חזרה
אי שם היה נעים
פעם הייתי זה אני
מבקש להיכנס
מוכן לכל פקודה
חומותייך גבוהות היו
הטיפוס עלי הכביד
כאבו רגליי עד מאוד
כעת הבראתי
לא עוד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|