אלה ברונשטיין / ולפעמים נדמה |
אהבתי את האהבות
שעוד נועדו לי בחיי
אמרתי כבר את שניסית לגלות
חשבתי שכאב לי
אבל
זה היה רק זכרון
של מישהו אחר
כמו סיפור שמספרים
לפני השינה
ובסדק דקיק של זמן
אולי שניה
(אולי פחות)
ראיתי את עצמי
עם שעון החול מאחורי
ורגעים רבים
שנשזרו כמו שמיכת טלאים
לעולם של אחד.
אני נודדת
על האדמה הזו,
והגעגועים עושים אותי
והמדבר הזה יש בו
עדויות למה,
שרציתי להיות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|