שיסתיר אותי מצלקותי המכוערות,
העוני והמחסור באהבה
יונקים ממני חום ותקווה
לבאות
אבל אתה אופטימי
נשאר בשלך
מנסה להניע אותי אליך
אך ללא תוצאה
"אני לא רואה עכשיו", אני אומרת
זה החושך, שמסתיר
אותך, ממני.
"חושך, תלך!" אני צועקת,
"האהבה שלי כאן! מחכה לי!" שוב אומרת
אך החושך לא זז
הוא נשאר לתמיד
ואני נשארתי עם הצלקות.
ילדים מפחדים מהחושך
אבל מה עם מבוגרים?
להם אסור לפחד?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|