צולם במצלמת פוג'י אוטומטית,עיבוד במיקרוסופט פוטו אדיטור ,
מהו הגורם " המשפיע " על הצופה בדיוקן ( קונקרטי, תצלום, ציור, פסל וכדו'), מה
מעצב את אופן התפיסה של הרגש המוקרן מן היצירה, או את המסר הגלוי והסמוי
המוקרן ממנה?
הנושא התחיל להעסיק אותי דווקא בדיוקנאות של טוביה שהרשה לי " לעשות בהם מה
שאני רוצה" ואני עושה זאת, במידה רבה של אכזריות, כאשר אני משליכה על דיוקנו
את הדרמה שלי. אני מאמינה שהדבר יאפשר לי לטפל בסדרת דיוקנות עצמיים שצילמתי (
פולודוראיד) בהיותי באבל. אני נראית בהם נורא, עם זאת אני זוכרת את ההנאה
שבצילום. גם בתצלומי דורית אני מתקשה לטפל ; אמנם יצרתי עבודות אך כולן נוטות
אל הרומנטי, הטרגי רומנטי. סליחה, טעיתי לא כולן נוגות, בחלקן אירוניות
ואכזריות אך עדיין שומרות על " גבולות הטעם הטוב" . גם בטיפולי בתצלומים של
טוביה אני מתקשה " ללכת עד עד הסוף", חוששת שלא לפגוע ברגשותיו, למרות שנתן לי
" יד חופשית" ( אותה הבעיה מפריעה לי בעבודתי הספרותית).
אשר לתמונה " עוד טוביה אבל אחרת" , יש בה מבט והסתכלות בלא העיניים. בתמונה
הקודמת העיניים " גנבו את ההצגה". אני מבקשת לתהות על המבט ללא עיניים.
.