אואן ברת / לבדי. |
בשפתיים שרק עתה חייכו
בקול ברור וחזק
אומר לעצמי -
שלא טוב האדם לבדו.
אך שתכה בי המציאות
ועיניי יהפכו אדומות
ושפתיי לבוכיות
בקול חרשי
אמלמל לעצמי -
שככה נולדתי,
וככה אמות
ככה אחיה -
לבדי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|