ואהבנו, והרגשנו שלמים.
וצחקנו, ונהיינו לאחד.
והעצב נעלם מהשטח.
והחיוך, שוב חזר.
לפעמים שחיכית לי בפתח הרגשתי תחושת נעלות.
לפעמים שאחזת בי לפתע נעלמה לי התמימות.
16, הגיל המתוק, הותיר בי זיכרון כל כך רחוק.
והכל התפזר לחלקיקים קטנים שהורכבו לפסיפס מלא צבעים.
ירדתי לסוף דעתי, והבנתי את הכל.
נעלמה לי תמימותי. נעלמה ולא תחזור.
התבגרתי, התגברתי, השתנתי והבנתי.
ואתה, עומד שם, מחייך, מושיט לי יד ומשרה בי אהבה.
ואתה, בנית לי חלום ותקווה.
ואתה שרשמת לי שירים, והיית שונה מכולם.
תמיד תהיה איתי.
פיצוץ ענק הלם בי, עפתי לאדמה הקרה.
גם כשאני כאן, חסרת הכרה.
גם כשאני כאן בקושי נושמת.
עם דקות ספורות לחיות.
תמיד אהיה שלך.

נשמתי האחרונה בשבילך.