מעולם לא שנאתי. אנשים, אני מתכוונת. מעולם לא שנאתי אנשים.
אוכל, צבעים, בגדים - כן. אבל אנשים - מעולם לא. אולי קשה
להבין איך זה אפשרי, כי בסך הכל כולנו בני אדם ומותר לנו
לשנוא. אבל אצלי זה פשוט לא קיים. ככה לפחות חשבתי עד שהכרתי
אותו.
שנה אנחנו בקשר. שנה שלמה עברה, ואני אפילו לא יכולה לחשוב על
עצמי עם מישהו אחר. אולי תאמרו שהכל עניין של רצון. צודקים,
הרצון הוא שקובע. אבל אני כל כך רגילה אליו, שאני אפילו לא
רוצה להיות עם מישהו אחר. פשוט לא רוצה.
הוא גורם לי להרגיש דברים שאף פעם לא הרגשתי. הראש מסתחרר רק
מהריח הזה שלו. הלב דופק חזק. אבל כואב. עצוב וכואב.
אני אוהבת אותו כל כך. הוא הבן אדם היחידי שהצליח לגרום לי
לשנוא אותו. אולי קשה להבין איך זה אפשרי, כי בסך הכל כולנו
בני אדם ומותר לנו לאהוב. אבל הוא. אני שונאת לאהוב
אותו...