המוות הוא רגע נצחי.
נכון שזה משהו מדהים: כל הנצח ברגע אחד.
עכשיו אני עוד יכול לחשוב על זה כי יש לי מוח, אבל כשאני אמות,
פשוט הכל ירקב ויהפוך לעפר.
או שחרקים ייהנו מהטעם הטעים, והבלתי רגיל, של חלקי גופי
העסיסיים.
ו"החיים שלאחר המוות" יתאחדו ויהיו החיים שלפני המוות כאחד.
כל הזכרונות מהחיים שכביכול חייתי, הם ימחקו כלא היו.
וכל הזכרונות שאולי יישארו ממני זה אולי הקלטות, התמונות
והמצבה שלי.
שגם הם לא ישרדו זמן רב. וכשסופו של היקום יגיע הכל ינופץ ואף
זכר לא יישאר ממני, אפילו לא חלקיקי אטומים של העפר שלי...
אח, כמה חבל...

זאת רק ההשקפה שלי לגבי החיים שלאחר המוות.