אני זוכר אותה עוד מימי היסודי, כשהייתי קרצייה, ונטפלתי אליה
בכינויים כאלה ואחרים.
היא תמיד הייתה מחייכת אלי, ולא נראתה פגועה מדברים שאמרתי לה,
אז המשכתי.
הייתי יושב על הגדר בקיבוץ, מחלק חיוכים ובדיחות - או להבדיל,
קללות וגידופים, והעוברים והשבים היו מסתלקים במבט מבויש,
והייתי נהנה מכך, אופייני לילד מתבגר.
כולם היו מפחדים ממני, "הבריון של השכונה", אבל רק היא הייתה
שולחת אלי חיוכים, והערכתי אותה על כך, שלא כמו האחרים שהיו
בורחים ולא היו מעיזים להסתכל לי בעיניים.
היה בה משהו שונה.

יום אחד, נקלעה לתוך אוזני השמועה, שהילדה ההיא, שאפילו את שמה
לא ידעתי, התחילה לעשן.
ועישון - זהו אסון למי שגר בקיבוץ! שילדה מהקיבוץ תעשן? לא
ולא!
לכן, יום למחרת כשראיתי אותה, התחלתי לקלל אותה על כך שעישנה,
והיא רק הסתכלה עלי במבט מאיים, ואמרה שיום אחד גם אני אהיה
מאותם אנשים שיושבים על הגדר מאחורי חדר האוכל ומחזיקים סיגריה
בפיהם.
אני? ממש לא!

באו ימים, והתחלתי לעשן.
ישבתי עם החבר'ה, שגם באותם ימים לא הסכימו אפילו לגעת
בסיגריה, ועכשיו כבר נמאס להם מהטעם הנדוש של קופסת הסיגריות,
והחלו להביא דברים אחרים לעשן, שאילו אז הייתי יודע מה הם
עושים, הייתי נמנע מהם.
היינו יושבים במעגל ומעבירים אחד לשני, מתמסטלים, ומדברים על
הימים שעברו, על מה שיהיה, על המורה ללשון ועל הילדה החדשה
שעברה לקיבוץ. מדי פעם היינו מביאים בתוך בקבוק מים משקה,
שאילו ההורים ידעו עליו - היה עדיף שלא ידעו. היינו יושבים ככה
עד אמצע הלילה, צוחקים ונהנים.

באחד מאותם ימים שגרתיים שמתי לב, שאותה ילדה שאני זוכר
מילדותי, כבר לא יושבת איתנו.
סקרנותי גברה עליי, והייתי יוצא מדי פעם לטייל, כדי לשים לב
לאן נעלמה, הייתי שואל אנשים, אבל אף אחד מהם אינו ידע בברור
היכן היא, משום שלא יכולתי למסור פרטים מדויקים, ידעתי רק
שהייתה נוהגת ללבוש צעיף כתום סביב צווארה. החלטתי לשאול את
יעקב מוכר החלב, הרי הוא מכיר כל אחד ואחד בקיבוץ! והוא ענה לי
שהיא שכרה לא מזמן בית מאחורי חדר האוכל, אך אין היא נוהגת
לצאת מביתה אלא רק מוקדם בבוקר.

מאותו יום, הייתי יושב כל פעם עד הגדר ומתבונן בחלונות. הייתי
מצפה לראות את פניה או תזוזה כלשהי בבית, אך לשווא.

אחרי שבוע וויתרתי.
חזרתי למנהגי לשבת עם חבריי בבטלה גמורה, אך עדיין הייתי מסתכל
כל כמה זמן אל עבר חלונה.

מדי פעם, הייתי חושב שראיתי תזוזה כלשהי, או רעש כלשהו בוקע
מתוך הבית, אך מיד דעתי הייתה מוסחת בגלל כוס שנשפכה, או שיחה
מעניינת על אותה ילדה חדשה, שעליה פרצו שמועות שהיא מוכנה לשכב
עם כל אחד, לפעמים היו צוחקים עליה, ומריצים עליה בדיחות כאלה
ואחרות.
לרגע מסוים רציתי להגיד להם דבר מה בהשראתה של אותה ילדה מעשנת
אך מיד פרצתי בצחוק, במחשבה שאולי יבוא יום וגם אני אהיה מוכן
לשכב עם כל אחת, זה מגוחך!

עברו ימים ולילות והתחתנתי.
עד אז, עברו ימיי בבטלה, ואין לי מושג מה אשתי מצאה בי אז.
אשתי אגב, זאת אותה ילדה חדשה שהייתה, שאחרי דיבורים רבים,
ושמועות כאלה או אחרות על דעתה עליי - התאהבתי בה נואשות.

אותה ילדה מסתורית, שנעלמו עקבותיה, עברה לידי לפי כמה שנים,
כשעוד הייתי קרצייה, והייתי נטפל לכולם.
מרוב בלבול, לא ידעתי מה להגיד לה ונפלטה לי השאלה אם היא
עדיין מעשנת.
היא הסתכלה עליי בחיוך ואמרה שיום יבוא וגם אני אפסיק עשן.