הילה חלמיש / קיץ 2003 |
השטופים בצחוק ודמעות.
חוזרת אליהם מבלי-משים, באופן חסר תכלית.
חוזרת אליהם אחרת,
בתקווה שהתבגרתי ולמדתי איזה דבר או שניים בקיץ 2003.
מה שבטוח - אני אזכור את הקיץ הזה.
ולעצמי נותר לי לאחל שהוא לא ידהה ממני.
ולהורים שלי - שהוא שינה אותי לתמיד.
ולחבריי - שלא שינה אותי יותר מדי.
ולך, לך, משי אהובה -
אני מאחלת שלא תוכלי לזהות אותי...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|