אם תראו יום אחד ילדה שקוטפת עלים ברחוב, אל תיבהלו. בעיקרון,
אתם מוזמנים, הרבה לפניכם כבר נבהלו ממראה כיסיה המלאים בעלים,
וכן, הרבה גם צחקו על העובדה שהיא מסתובבת לבד ברחוב מזה כמה
שנים וממששת עלים, ואם העלים מתאימים לציפיותיה, היא קוטפת
אותם.
היא הייתה יכולה לתרץ את קטיפת העלים שלה כפרויקט במדעים, או
יותר ספציפית בבוטניקה, אך היא אינה נראית כמו ילדה בכיתה ו'.
יכול להיות שזה קשור לעובדה שהיא לא נראית ילדה בכלל, אבל היא
ממשיכה לתרץ את עצמה בהיותה ילדה, דבר המתבטא בתחומים רבים
מחייה, אבל אנחנו כאן כדאי לדון בעלים ולא השאר, אם כמה שהוא
מרכזי וחשוב, פשוט לא לעלילה שלנו.
אז הבחורה-נערה-ילדה שלנו נעה במהירות במורד הרחוב, מידי פעם
עוצרת ובוחנת עוד עלה נחמד שנראה לה טוב מרחוק. לא תמיד היא
קוטפת אותו, אך לפעמים היא נעצרת ובוחנת אותו רבות, עד שהיא
מחליטה האם הוא שווה קטיפה או לא. הרי היא לא יכולה לקטוף סתם
עלה פשוט מהרחוב, היא מחפשת בהם הדגש כלשהו, שהיא עדיין אינה
בטוחה מהו, אבל כשהיא רואה את העלה הנכון, היא יודעת את זה.
הכיסים המלאים בעלים אינם תמיד כ"כ מלאים. היא משתדלת להחזיק
את העלים שלה במקום בטוח ככל היותר, אבל לפעמים חלק בורחים לה,
או פשוט נופלים, והיא מתאבלת רבות על כל עלה שהיה לה, וזוכרת
כל אחד.
חברה שלה אמרה לה פעם, שכל עלה הוא צלקת. והיא מאמינה במשפט
הזה, כי כל עלה שהלך לאיבוד מותיר אחריו פצע גדול, או קטן, אך
קיים, ולאחר זמן מה משתדלים לשכוח, ולהמשיך לחפש עלים חדשים,
מיוחדים לא פחות, אבל היא לא יכולה לשכוח לגמרי עלה ישן, היא
יודעת שזו הבעיה שלה, ובגלל זה משתדלת לא לתת לסתם עלים להיכנס
לחייה.

אחת הבעיות היותר קשות של הילדה שלנו, חוץ מהיותה נוסטלגית
כרונית, היא העובדה שציפיותיה מכל עלה ועלה הן גבוהות מדי,
ולכן קשה לעלים המיוחדים שלה לשמח אותה. לפעמים דווקא העלים
הפשוטים יותר שלה, אשר גם אותם היא אוהבת, אבל פחות - כי הם לא
גורמים לה לבכות, הם אלה שאף פעם לא מאכזבים אותה, ולאו דווקא
כי להם היא הציבה מטרות נמוכות יותר.

ובין כל העלים הכי מיוחדים שלה יש עלה מיוחד במיוחד. כמובן
שיש, לכולם יש עלה כזה, אבל העלה הזה הוא לא סתם צלקת, הוא
הפצע הכי גדול שאי פעם היה לה. הכישלון הפרטי שלה.