אם יכולתי להסתכל
לתוכי, פנימה
הייתי רואה אותך,
כי נראה שנולדתי
איתך שם בפנים,
ואחרי עשרים שנה
גיליתי את שמך.

והעיניים היפות שלך
שרואות הכי עמוק
ותמיד יודעות מה נכון,
ואיך ולמה,
הן לא צריכות להיכנס
לתוכי, הן מאז ומתמיד
היו שמה.

העיניים הצלולות
שבהן יש הכל,
הרצינות והשטות
ורוך עד אין קץ
וחוכמה בלי גבולות
ואינסוף אהבה
וכל מה שאפשר
ושאי-אפשר לבקש.

ואני רוצה רק לשמור
על הדבר היפה הזה
וליהנות מאורו
שלידו הכל משני,
ולאהוב רק אותו, ולא לפגוע
ורק לפעמים להרהר -
למה דווקא אני?