נחרדתי לגלות שהזין שלי הוא בסך הכל בולבול.
שאחרי כל "עשיית אהבה" עליי לנקות את זוהמת הזיון
לסדר את החדר מחדש ש"החמדה" בלגנה (למרות כיסופיי לאחרת).

יום אחד קמתי מהמיטה בבעתה.
משלים סיבוב וחצי של ביתי תוך הליכה ספק עצבנית, ספק בוכייה.
לא היה לי כלום לומר. לא היה לי שם, לא היה רצון, לא תקווה, לא
תחושה.

אין דבר, את לוחשת על אוזני
בעודי מתנחם על חוסר קיומך בעולם.
בעודי מתרפק על תקופה בה לא היה צורך במחשבה רבה מדי.

והנה הכל מסתיים. גודלתי, חונכתי, נחנקתי, הגלדתי את פצעיי
מוצץ כל טיפת דם, בתקווה שייקרש לבסוף
חותם את חיי במציצה!