מורן גרוס / זה מכבר עזבני |
החונק את מיתרי קולי
מעכיר את צביון רוחי.
הכיצד זה קרה, תמהני
עורגת לתקווה נמוגה
משתכרת להרפות הכאב.
זה מכבר עזבני. משאיר בי תשוקה, משאיר כיסופים.
עזב הוא כהרף עין, באישון ליל, בעת תנומתי.
לו רק יכולתי לכתוב ביומן יותר מפיסות קרועות של שירה.
ללמד אותי און, לשקוט ולשכוח.
איני מתיימרת להדיר ייסורי, גם כך פרצתי בבכי.
הכיצד נותרתי כאן לבדי.
היאך זה אירע, השתאיתי
כמהה לסיכוי מתמוסס
סובאת לנטוש המחוש.
תמיד נשאר ה"זה".
לו רק יכולתי לגנזו...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|