יולי ויצמן / סיילם |
אצבעות שמנמנות דחפו והצביעו,
השריקות מסביב, הצרחות והשאון
ילדים זקנים וטף שם עמדו והריעו.
כשכיסו את פני באריג השחור
כבר הפלגתי הרחק במחוזות השכחה
וכשנמתח מעלי החבל, כשהוצת מול עיני האור
בקולי הדומם זעקתי בשמך.
3.10.04
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|