[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גלי גלי
/
הלב בגד בך או בי

אורכו של ה"מהההההה?" שבקע מגרוני הפתיע אפילו אותי, זה לא היה
"מהההההה?" מהסוג המוכר שנשלף ממעמקי גרוננו כשמשהו מפליא  או
מפתיע אותנו, זה היה "מההההההה?" של זעזוע, של שוק מוחלט! של
הלם שכבש את תת הכרתי והיכה בה באכזריות.
צמד המילים שחילחל ועבר את מסך השינה שהייתי שרויה בה ניתצו את
העייפות המצטברת מהלילות הלבנים של השבוע האחרון בסיני
ומשניים עשר השעות האחרונות שהיו רוויות בדאגה ובנסיעה המתישה
הביתה.
בסך הכל ישנתי שעתיים והתנאים בהם ישנתי לא היו מביישים אפילו
"הומלס", מכווצת על בדל מיטת חדר מיון, ראשי שעון על חזהו של
אישי היקר, נזהרת שלא לפרום אותו מכל החוטים האלקטרוניים
שהוצמדו לגופו ושסופם מתחבר למכשירים חכמים. זוכרת לא לגעת
בזרועו השמאלית בה הייתה קבועה מחט מוכנה לקלוט נוזלים מחיים
בעת הצורך. בתוך שאון המולת כאב של יצורי אנוש שומעת את הזקנה
מהמיטה הסמוכה מנסה לשכנע את הרופאים שיתנו ללכת הביתה שם טוב
ונעים לה... היא מתחננת... רוצה הביתה! "תנו לה ללכת, אני
חושבת לעצמי, קצת כבוד לבן אדם שמבקש למות בסביבה מוכרת
וטבעית"... ונרדמת.

שינה מתוקה שהייתה נחוצה לי כל כך, התנאים הקשים נעלמו כלא היו
רק התחושה הברוכה של מתיקותה של השינה המביאה רוגע והתחדשות
לאברים ספוגי העייפות, עוד מעט הרופא יגיד שהכל בסדר אתך ונלך
הביתה, למיטה שלנו עם הסדינים המלטפים ברכות, נאהב ונישן כמה
שנחפוץ.
הצבע הכחול המדהים של הים בסיני מציף את חושיי ומלטף אותי אני
חשה את חמימות המים עוטפת את גופי מערסלת אותו ומטלטלת בעדינות
, נעים לי ורגוע, הכל יהיה בסדר... ואז... צמד המילים חודר את
המסך הכחול המרגיע קורע את כבלי השינה הברוכה, הן חודרות אל
מוחי כמו שני כדורי עופרת מתעופפים בחלל ראשי נחבטים בדופן
הגולגולת ומשנים כיוון ונחבטים שוב וככה חוזר חלילה כמו אותו
וירוס מחשב הידוע לשימצה המכונה "פינג פונג". כל כדור נושא
עליו תוית מוארת האחד "התקף" והשני "לב".
"תפקחי את העיניים..." "אנחנו לא צעירים מדי בשביל החרא הזה?"
"זה לא קשור אלינו" "תפקחי את העיניים..." "זה כאן לידי!" "לא!
זה בטח אצל הזקנה במיטה הסמוכה." "אבל..." "תפקחי את העיניים!"
"אבל שמעתי את הרופא גם אומר עוד משהו!" "תפקחי את העיניים!"
"שמעתי אותו אומר...  ידידי הצעיר עברת התקף לב!!!"
"דיייייייייייי!!!"

מההההההההה? התעוררתי, פקחתי את העיניים...
כמה מהר עובר אדם ממצב של שינה ברוכה לעירות מוחלטת, באותה
המהירות בה יכולים חייו של אדם לשנות את מסלולם, כמו רכבת
דוהרת על מסילה העולה על מחלף כדי לשנות את כיוון נסיעתה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
355. הנטייה
לדרג דברים.





("977 מנהגים
מגונים" בהוצאת
בוליביה ושות')


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/4/06 9:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גלי גלי

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה