לפני שנים בגן הגשת לה ורד מגואל בדם
הורד אהבתך והדם כאבך
אתה מתמוגג על חלום שחיית פעם
וקול לבך המתפקע הוא התוף לצעדי
אל הקרב של מחר על זירת האתמול
בידיים פצועות שלא חדלו מללטף את ראשי
אתה נמצא שם, תמיד, מחזה גרוטסקי
איש רזה ושחוק ובעיניו אהבה וצער
אתה נושא על כתפייך את העולם כמו אטלס
ובשבילי רק מחייך ואומר: "אני לא קיים"
ואני ברדתי מבמת היום-יום במחיאות כפיים
מחפש פינה ליפול, לחפון את פני ולהתייפח
ולאן דמעותי זורמות, הרי קטלתי את כל האלים
אני כבר לא צועק, כי אין למי
מלך על מבצרך המתמוטט אתה ניצב בצריח
מביט בצבא של איש אחד שנלחם בתחנות הרוח
- מוקדש לאבא באהבה |
