אני יוצאת מן האולם הצפוף
וכל מה שאני רוצה זה רק
לצוף
בתוך שמיכות האוויר
הסמיכות
שעוטפות אותי
וחונקות אותי
חנק נעים.

זמזומי האנשים עוד צורמים לי באוזן
ואני חייבת לרוץ
מהר
לשחות בתוך אגם הלחות הזה
עד שהכדור שמסתובב לי בבטן
ישקוט.
עד שהחנק יגיע לשיא
ומשם הוא יכול רק
לרדת.
שקט
שקט
שקט

כולם מחכים לי.
שקט

אני מאטה את הליכתי.
כבר אינני שומעת דבר,
רק את קצב נשימותיי ההולך ונרגע.
רק את פעימות ליבי הנעשות איטיות ולא סדירות.
שקט

הם עוד כנראה מחכים.
אז אחזור
בשקט,

העיקר

שלא ירגישו

כלום.