|
אני יוצאת מן האולם הצפוף
וכל מה שאני רוצה זה רק
לצוף
בתוך שמיכות האוויר
הסמיכות
שעוטפות אותי
וחונקות אותי
חנק נעים.
זמזומי האנשים עוד צורמים לי באוזן
ואני חייבת לרוץ
מהר
לשחות בתוך אגם הלחות הזה
עד שהכדור שמסתובב לי בבטן
ישקוט.
עד שהחנק יגיע לשיא
ומשם הוא יכול רק
לרדת.
שקט
שקט
שקט
כולם מחכים לי.
שקט
אני מאטה את הליכתי.
כבר אינני שומעת דבר,
רק את קצב נשימותיי ההולך ונרגע.
רק את פעימות ליבי הנעשות איטיות ולא סדירות.
שקט
הם עוד כנראה מחכים.
אז אחזור
בשקט,
העיקר
שלא ירגישו
כלום.
|
|
|
שמעתם?
תהילה ירדה
לטימיון, לאחר
שהוא זקף את
עצמו לזכותה.
הוא גם אמר שיש
לה טעם של מחלבה
קטנה, וניסה
להביאה בבבריתו
של אברהם
אבינו.
והיא אמרה לו
שיש לו תמיד את
המילה האחרונה,
אבל לאחר ששילחה
ידיה ל'כישור',
הוא צעק איי
ואמר: אל תתפסי
אותי במילה.
זה מה שנקרא
ליפול למשכב.
מחידושי האדמו"ר
ממשכנות אפרים.
בעל שו"תי "עצבי
אפרים", "אפרים
מתנודד",
"שעשועי אפרים",
ו"חירטוטי
אפרים" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.