ערב יום סגרירי
הוא יושב מחכה לקו ציבורי
גשם בחוץ, גשם וקר
אז בדרך אל הכפר
עברה מולו התישבה לפניו
הברק בגופו, לכדה את עיניו
לא הסבה מבט, לא הרגישה דבר
אז בדרך אל הכפר
והוא נרדם על ספסל
והאור השאיר לו שובל
אחריה מעורפל
נושק לשפתותיה, עוצם את עיניו
גופה מתלקח, היא כרוכה בין ידיו
יורד לו הלילה, עוטף את גופם
חשמל של אהבה זורם בעורקם
ערב יום סגרירי
הוא חולם על ספסל בקו ציבורי
גשם בחוץ, גשם וקר
אז בדרך אל הכפר
עברה מולו פסחה לפניו
הברק כשהלכה, עיוור את עיניו
לא הסבה מבט, כבר היה מאוחר
אז בדרך אל הכפר
והוא זינק לעברה
והדלת עליו נסגרה
הוא פקח את עיניו, היא מילאה את חלומותיו
כשהגיע אל הכפר, לא ראה דבר
שדומה ליופייה, חיוכה, הכאב שבתמונה
את אותם הדברים שיכל להגשים אך עברו השנים
ונזכר איך היה נושק לשפתותיה, עוצם את עיניו
גופה מתלקח, היא כרוכה בין ידיו
יורד לו הלילה, עוטף את גופם
חשמל של אהבה זורם בעורקם
|
