אדם בתוך עצמו מתכרבל
אוסף עצמותיו לקראת שנת לילה מאוחרת.
אדם סוגר נפשו מאחורי מנעול ובריח
אין מוצא דרכו יותר בעולם התהודה,
כי שומע בתוך עצמו את אותה המנגינה.

מליט נפשו, זורק גופו, אל מיטתו הלא סדורה
מרים כוסית לחיים, לוגם עד תום מהטיפה המרה.
כמבקש לשכוח מנגינה נושנה,
החוזרת על עצמה כמו תקליט שרוט.
בגרונו החנוק מדמע, מפיק צלילי בדידות.

אדם בתוך עצמו מדמם ושר
על איש אחד המשתקף במראה שממול.
אומר, אתה מוכר, אך כל כך זר.
אדם כבר לא מבין עצמו
חושב שאיבד את עצם קיומו.