נטשה לוי / שיר ילדים |
אני רצה בלילה במורד הרחוב
עיניי הן בריכות דמע
וריסיי העגולים טובלים בתוכן
כמו שורת חסידות
אני חולפת במהרה על פני גינה ציבורית
זוג חשוך מתחבק על ספסל
הקנאה היא מחלה שצורבת בגרוני
נדמה לי שרצתי כך שעות
נשימותיי הופכות כה קולניות
שאני לא שומעת דבר מלבדן
חיה קטנה מכרסמת לי את המותן
תינוק הבטון תופח בתוכי
פי מתמלא לפתע בטעם של רחם פגום
2. מה שקרה באמת
אני רצה בלילה במורד הרחוב
ערבות בוכות משני צידי הכביש
ילדים קטנים מתגלגלים לעברי
ראשיהם הקטנים מתפקעים ממחשבות טובות
עיניו של אהובי תלויות בשמיים מעלי כמו שמשות
נכבות ונדלקות חליפות
הבטחות יבשות נמעכות לי מתחת לסוליה
נשים כבדות עפות ברוח
חתולים שחורים רודפים אחרי זנבם
תינוק גדול מנגן שיר ערש בפינת הרחוב
על פסנתר של שיני חלב
אני ניגשת אליו מאחור
לוחשת לו באוזן מילים בשפה שאינני מבינה
מלטפת בעדינות את ראשו הנימוח
ואז
נוגסת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|