אהבה ממבט ראשון היתה אגדה עירונית, עד שאת הופעת. יפה בלי
עכבות, ועם עכבות יפות. עמדת בצד והפכת את המקום על פיו -
הפינה האפלולית שנזנחה עד כה ואיש לא חשב עליה אלא כעל מעבר צר
לשירותים, נהייתה מוקד ההתעניינות של כל העולם, והמרכז הפך
להיות רק הקהל שצופה בך ממושבו, בוהה בהתפעמות בכל תנועה
חסרת-מחשבה שלך, ומאחר ואיש לא יוכל לעולם להאמין שאת מביטה רק
משום שיש לך עיניים, כל המביטים בך מחפשים אחר משמעות מעשייך
כשלעצמם ולגביהם. אם את לא מסתכלת עליהם, זה מאחר ואת מובכת.
אם המבט שלך נתקל בשלהם, הם בטוחים שאת רוצה שייגשו אלייך,
אולי אפילו רק כדי לשוחח. את צוחקת, והם חושדים שאת מנסה ללכוד
את תשומת ליבם. מתגרה שכמותך - את לא צריכה לעשות כלום, רק
להיות שם, כדי לעורר את כל המהומה הזאת.

כל הפאב על רגליו! וזהו מהפאבים הנחשבים ביותר בעיר. לכאן
מגיעים כל המי ומי, הברנז'ה שעל פוסטרים, שלטי חוצות, עיתונים,
סטיקרים ומה לא? ספורטאים מוערכים, עשירים מפונקים, דוגמנים,
ציניקנים מזדקנים, משוררים, אנשי עסקים ואני - שזו קטגוריה
נפרדת לחלוטין. אני כאן כי אני הברמן. אני לא משתתף בכל משחקי
החיזור האלה אלא רק מסייע להם בשקט. מוזג אלכוהול לכוסות
גבוהות ונמוכות, בלי הבדל של גיל, מעמד או מין. כולם שותים
כאן. כולם שוטים. האלכוהול מכניס להם רעיונות כאלה למוח! כל
האנשים שמטבעם שקטים הופכים את עורם ומאמינים שתמה לה תקופת
הבדידות, והאנשים התוססים, גולשים מעל ומעבר לקו הטבעי שלהם
ונשפכים על הבר שלי.

את באה לכאן כל יום שישי קצת אחרי חצות עם חברים: שתי בחורות
שחומות, ובחור בלונדיני. מוזר, אבל אף-פעם לא ראיתי אותך כשאת
נכנסת למועדון אלא רק אחרי שאת מתיישבת על הבר, או ליד אחד
השולחנות אם הם פנויים. הנוכחות שלך קובעת עובדה, בלי היסוס או
התנצלות. אהבה ממבט ראשון היתה אגדה עירונית, עד שאת הופעת,
עכשיו היא רק אירונית. נמצאת במקום שאינה יכולה להמצא, מבקשת
בלי לשאול, ונוגעת היכן שאיש כבר לא נוגע.