יום הולך ויום בא
שום דבר לא השתנה
החיים רק עוברים לי בראש
יותר מהר.
מה היה, מה יהיה
ומה לא ישתנה
לעולם
החיים רק עוברים כמו סרט קצר
של אימים,
סרט שלא נגמר
אי אפשר לשנות את מה לא קיים
אי אפשר להפוך בחזרה היסטוריה מעוותת.
יש אמת, יש תקווה
והכל אשליה של משהו רחוק מהמציאות.
המציאות משתנה בכל שנייה
ואתה זז בלי לתת חשבון לאף אחד.
ושום דבר לא נגמר בסימן שאלה,
זה ממשיך ללחוץ,
עד החנק שבא עם השמש.
והשמש והאור והירח והחושך
מתערבבים בחלום הישן.
תפיסת היופי משתנה בכל מדינה,
את רזה או שמנה,
בורוד או בשחור,
זה הכל אשליה.
זה מה שרוצים
שאנחנו נאמין שקיים.
למה אתה אומר שאתה יודע הכל?
אתה לא יודע כלום.
אתה בטוח שאתה צודק.
ואת, שצופה על הכל מהצד
לא מבינה שאת חיה בתוך
בלבול באשליה.
איך את רוצה שנאמין לך
אם את לא חושבת על מה שאת אומרת,
את לא קולטת מה שאת חושבת,
שטיפת המוח שעושים לך
מונעת ממך קליטה ישירה,
מונעת ממך את יכולת ההקשבה,
מונעת ממך את כל מה שאפשר,
מונעת ממך את כל מה שאנחנו עושים כאן.
וכשאתה שותק ולא מגיב,
אתה לא מגן על זכותך הטבעית
לחיות. |