ואיך אתה אומר שלא יגמר?!
ואיך לא אהיה עצוב?!
אם בלילות תוקפים אותי סיוטים,
על הפרידה האחרונה.
וכל מילה אני זוכר, ונוצר,
וכל יום אני סופר.
במבט לאחור זה אולי כמה שנים,
אבל עכשיו, הם בשבילי,
אלפי שעות, מאות ימים.
וגם אני מרגיש שהזמן
נוזל לי בין האצבעות.
ואיך אתה אומר שלא יגמר?!
כשבעצם זה כבר נגמר.
ורק קצת תמונות וזכרונות,
וחוויות זה כל מה שנשאר.
אז אולי עוד 15 שנים,
רק אני אשב לבד.
ואנסה להזכר,
בכל אחד, ואחד, ואחד... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.