אתה זוכר כשכל יום היינו חוזרים מבית-ספר והיינו מדברים,
מדברים פשוט על הכל, מה שמוזר תמיד היה על
מה לדבר למרות שהיה לנו לא הרבה במשותף, תמיד היינו מצחיקים
אחד את השני והיינו עושים דברים ביחד, תמיד.
אתה זוכר את הפעם שנסענו ביחד לעיר והתחלנו לשחק אותה בני 20
ו... מה זה היינו מציקים ביחד לאנשים.
אתה תמיד היית הראשון שסיפרתי לו הכל, ואתה  לי,
תמיד.
כמו למשל לאבד את הבתולין, ישבנו וצחקנו על זה שעות על גבי
שעות, ביחד.
וגם כשאני השתכרתי תמיד היית שם לתמוך בי ולהגיד לי עד כמה
שאני מטומטם... ואף פעם לא נפלתי,
אני גם זוכר שתמיד אהבנו להתחרות אחד בשני כמעט בהכל, אבל אף
פעם לא נתנו למשהו להפריד בנינו, אני אפילו לא זוכר פעם אחת
שרבנו.
פה ועכשיו אני יושב מולך עם בקבוק בירה ביד וזיכרונות בראש,
לצערי הבירה נגמרת אבל הזיכרונות שלי אף פעם לא יגמרו.
אני זוכר את היום שקיבלנו תאריכי גיוס לאותו יום,
אני זוכר שבאותה שניה, אבל באותה שניה בדיוק עברה לנו אותה
מחשבה, אנחנו תמיד נהיה ביחד, זאת הייתה מחשבה נצחית, באותו
יום הרגשנו בלתי מנוצחים, רק אני ואתה, ביחד.
הגענו לאותה יחידה ביחד, לא משהו יוקרתי אבל לא פחות קרבי, גם
בטירונות עשינו הכל ביחד, רצנו, זחלנו, אכלנו חרא, תמיד.
הבירה נגמרה אבל הזיכרונות לעולם לא יגמרו, אני לא אוכל לשכוח
את היום ההוא, אתה היית בשמירה ואני לא איתך, נתקלתם בחוליית
מחבלים ואני לא הייתי שם לשמור עלייך, לעולם לא אשכח שלא הייתי
איתך כמו תמיד...
אתה אז בקרב חטפת כדור בחזה ואני עד היום הולך עם חור בלב.