לבועה שלי ושלך, אין לאף אחד אומץ להיכנס.
כשאנחנו ביחד, אנחנו אחד.
אחד בלתי ניתן לעצירה, בלתי ניתן לשליטה,
ואולי זה מה שטוב, ואולי זה מה שרע.
יש רק דבר אחד שיכול לנפץ את הבועה
או בעצם להגדיל אותה לגודל עצום,
שמכסה את כל הארץ
וזה המרחק.

האופק נראה אפור עם נקודה זוהרת אי שם רחוק,
אתה שם מנצנץ לי, גם שאינך כאן.
אף אחד לא מבין,
ששום דבר לא מפריע לנו,
שאנחנו ביחד
אז הכל הכי טוב בעולם, ואנחנו הרי לא מוכנים להתפשר,

אין יותר, יש הרבה!
למה? לא? כמה? ואיך?
הכל מתבלבל לי מאז שאני איתך,
בעצם יתבלבל הרבה לפני
אבל עכשיו לא אני היא זו שרואה.
אולי אתה האחד שחיכיתי לו המון,
לא אביר על סוס לבן....
אך בהחלט נבון.
אתה כל מה שחיפשתי כל הזמן
אז למה עכשיו אתה שם ואני כאן?

אז זה בשביל כל האנשים שלא מאמינים באהבה מרחוק.
אבל הכל יכול להיות, תכירו בעובדות.
אגב....
אני עדיין מחכה לו...