מי אני, ענבל טננבאום, אם לא רוח רפאים
השטה בין החיים המרגישים לי כמו מתים מהלכים
נוגעת והכל מתפורר לאבק כנגד עיניי
מתיימרת לנקות מעליי הלכלוך, הזוהמה, הצביעות
להשלים את התהליך הכואב ביותר שערכתי בחיי.

לחפור בתוך הריק הבלתי נדלה הזה
לפחד שהוא בור ללא תחתית וללא זמן
לחשוש שהוא יפער פיו האימתני וישאוב אותי
למקום ממנו אין שבים, מקום שאין בו מנוחה
מלבד מנוחת- העולמים...

להתפשט
להביט במראה
הגשמית
והנפשית
לנעוץ מבט חודר
ולא להרפות
הפעם, להיות עירומה
כמו שצריך.

להיות אני
להיות אמיתית
להוריד המסכות
להפיל החומות
להתפשט
לפרוץ המחסומים
לבעוט במוסכמות
לעמוד ניצבת מולם
ולא לחשוש
ממה שיגידו כולם.

להיות שקופה
קלילה כמו רוח
להיישיר מבט
לפגמיי
לפגמי העולם
לבכות
ואז להשלים.

לפעמים,
הכי קל לך
לשנוא את עצמך.

הבעיה היא לאהוב...