[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








28.3.2066. מעבדת המחקר, וושינגטון.

תמיד ידעתי שאני אחיה לנצח.
היום, בגיל 83, אני עומד לשנות את פני ההיסטוריה. בעוד כחצי
שעה, אני עומד לעבור ניתוח שישנה את התפיסה הכוללת על החיים,
ויותר חשוב מזה, על המוות.
על הרעיון המבריק הזה חשבתי בגיל 16, כשהייתי באיזשהו שיעור
משעמם נורא. כמו בכל שיעור משעמם חשבתי על איך לפתור את בעיית
המוות. כאשר עליתי על הדרך לא יכולתי להאמין שהיא כל כך פשוטה.
הפיתרון פשוט עמד לי מול הפנים וככה 67 שנים מאוחר יותר, (אחרי
מחקרים רבים, ניסויים, מלחמה במערכת הביוקרטית ושיבוט שברח...)
אני עומד להיכנס לחדר ניתוח ולעבור את אחד הניתוחים הכי
מסובכים שידעה הרפואה: כריתת מוחו של אחד מהשיבוטים שלי
והעברתו של המוח שלי לגוף ההשיבוט.

היו בעיות אין-ספור במהלך העבודה: קודם כל הייתה בעיה בשיבוט
אדם, (שעד לפני משהו כמו 50 שנה היה בלתי אפשרי), אחרי זה היתה
בעיה עם גודל צוות המחקר, (הייתי צריך מומחים ברפואה,
בביוטכנולוגיה, בביולוגיה, בגנטיקה ובכימיה) ולבסוף , הייתה,
כמובן, מערכת בלתי אפשרית כמעט של חוקים, שכמעט ומנעו ממני
לקיים את העברה. גם לאחר שעברנו את כל המכשולים ואת קשיים
שנערמו בדרך, הגיעה בעיה נוספת שלא חשבנו עליה. כאשר השיבוט
הראשון שלי, הארי פרידמן השני, היה בן 18 הוא ברח ופשוט נעלם!
לאחר מעשה, הסתבר שאיכשהו דלף אליו מידע אשר הבהיר לו את מעשיי
ואת יעודו והוא החליט לקום ולברוח ברגע שהתאפשר לו. למרות
שיכולתי לצאת ולחפש אחריו, העדפתי לא לבזבז את הכסף הזה
ולייצור שיבוט נוסף שלי, אותו גם הנדסתי גנטית.

כמובן שהבריחה הגיעה לחדשות והיה בלאגן גדול מאוד על זה, אבל
בסופו של דבר השיבוט המהונדס נוצר ובכדי למנוע מטעויות לחזור
על עצמן, החזקנו אותו במצב של תרדמת מרגע שמלאו לו 9 שנים.
עכשיו, 12 שנים מאוחר יותר, הערנו אותו לבדיקת תקינות המערכות
שלו. עכשיו, ראשו כבר מסוגל לקלוט מוח של אדם בוגר וגופו סיים
להתפתח, כך שהוא לא צריך ממוחי את ההורמונים הדרושים לצעירים
ממנו כדי להתפתח, לעבור את גיל הבגרות וכאלה. האחות מזריקה לי
עכשיו את החומר המטשטש הזה, זהו גם הסימן שלי להיפרד מן הגוף
הכחוש הזה שליווה אותי בחיי עד כה, אך בגד בי בשנים האחרונות.
אני הולך לקבל עכשיו גוף חדש, צעיר וחזק, הגוף הראשון שאני
אחליף בדרכי לניצחון על המוות.





21.9.2066. בית חולים כלשהו, וושינגטון.

התעוררתי. כנראה שעברה חצי שנה בערך, (הזמן שהיה דרוש להסתגלות
מוחי לגוף החדש ולהחלמתו מן הניתוח). בחנתי את גופי, ולאחר
הבדיקה ניראה שהוא מגיב בקלות לכל הוראה של המוח. קמתי מהמיטה
והסתובבתי בקלות במחלקה, אני חושב שאני אחזור לרוץ. הלכתי
לרופא שהיה אמור לבדוק את החלמת מוחי מהניתוח ולוודא שהוא לא
עבר שום טראומה שתפריע לי לתפקד, הוא אומר שהכל מצויין ושאני
יכול להתנהג כמו כל בן 21 נורמאלי.





22.9.2066. תיכון בן-גוריון, ישראל.

"תלמידים, לפני שאני משחררת אותכם הביתה אני רוצה שתקשיבו לקטע
הבא שנלקח מכתבה שהופיעה היום בעיתון: "...המדען וחלוץ הדרך
הרפואי ד"ר הארי פרידמן מת היום משבץ מוחי במהלך ריצת הבוקר
שלו... הארי ידוע במיוחד בזכות הניתוח, אותו עבר לפני כשישה
חודשים- העברת מוחו לגוף השיבוט שלו. מומחים ברחבי העולם
בודקים האם השבץ קשור לניתוח ואם כן, קרוב לוודאי שתקום מהומה
בקרב אירגונים הדתים המבקשים למנוע שיבוטים והנדסה גנטית בבני
אדם. במקרה והמוות לא קשור לניתוח, קרוב לוודאי שכל עבודתו של
הד"ר היתה לשווא מכיוון שהאדם, אם כן, חייב למות..."  אוקיי,
אני רוצה שתחשבו על זה בבית ותגידו לי מה דעתכם בשיעור
הבא..."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איך נשמע פלוץ
של אדם ללא
רקטום?





ביג מק וזן.


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/11/04 22:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אור טאוסי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה