תֵּיאוֹדוֹר הָיָה נֵפֶל
חָלָל שֶׁל הַחַיִּים - חֲסַר תַּקָּנָה
לֹא הִצְלִיחַ לִמְשׁוֹת אֶת עַצְמוֹ
מִקִּפְלֵי ש-ִמְלָתָהּ הַכְּבֵדִים שֶׁל אִמּוֹ
נִשּ-וּאָיו הָיוּ בֹּסֶר
אַהֲבָתוֹ רָחֲקָה
בֵּיתוֹ גֵּיהִנֹּם
יְלָדָיו נְפָלִים בְּנִי נֵפֶל
שֶׁדָּעֲכוּ בְּפִּירוֹטֶכְנִיקָה מְעִיקָה
תֵּיאוֹדוֹר נֶאֱלַץ לִבְחֹר בַּדִּמְיוֹן
אַחֲרֵי שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנַת גָּלוּת
וְרָאָה אֶת הָעָוֶל שֶׁנַּעֲש-ָה לְעַמּוֹ
מִמֶּנּוּ כֹּה רָצָה לִרְחֹק
הוּא נָטַל קֻלְמוּסוֹ וְכָתַב
אֶת זֶה הוּא יָדַע
זֶה הָיָה שֶׁלּוֹ
גַּם אִם הֻפְשַׁט עֵירֹם
הוּא כָּתַב אֶת הַחֲלוֹם
כְּאִלּוּ הִתְגַּשֵּׁם פִּתְאוֹם
וְאַבָּא שֶׁלִּי בְּטְרָנְסְנִיסְטְרִיָה
וְסַבָּא שֶׁלָּךְ בְּצַנְעָא
אוֹ אוּלַי לְהֶפֶךְ אַךְ לֹא זֶה הָעִנְיָן
קָרְאוּ אֶת הַחֲלוֹם וְהֵבִינוּ
שֶׁהֵם לֹא בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן
מַמָּשׁ לֹא
וּפֶתַע הִתְחִילוּ בְּמוֹחָם הֶעָבֵשׁ
פְּסוּקִים יְבֵשִׁים - שְׁנוֹת אַלְפַּיִם
לְהַעֲלוֹת נִצָּה לְהוֹרִיק
לְהַכּוֹת שָׁרָשִׁים
וְרוּחַ עָבְרָה בְּרַחֲבֵי הַיַּבֶּשֶׁת
הַקּוֹדֶרֶת הָאֲפֵלָה הָרְטֻבָּה
גֵּץ חָלַף בָּעֵינַיִם
נִזְקְפוּ גַּבּוֹת כְּפוּפִים
גַּם הַשְּׁקוּצִים הִרְגִּישׁוּ בְּשִׁנּוּי
וְנִבְהֲלוּ מֵהַחֻצְפָּה
הֵם הֵחֵלּוּ לִצְעֹד
טִפִּין שֶׁהָפְכוּ לְזֶרֶם עַז
שֶׁגָּבַר עַל הַפְּרָטִי הָאִישִׁי
וְשָׁטַף וְהִרְוָה תְּלָמִים
וְהִכָּה בַּיְּשִׁימוֹן
9/10/04
נוכח התקף האופטימיות, החלטתי לשאול את עצמי
האם העיסוק של הרצל בציונות, היה פוליטיקה?
האם לרתום את האני האישי למען הכלל הציבורי זה מחדל מחפיר?
האם הגיע כבר הזמן לוותר על הכלל לטובת האני ולחזור להיות
נורמליים?
ובדרך לגילוי האני, האם להפוך גם את הדלי של המים שנשארו?
האם אפשר לכמת חלומות, האם יש כלכלן שיכול לכלול חלומות
בחישובי הצמיחה?
האם מנהיג זה תחליף לאבא?
תשובות יש רק ב"Soaps" והן לא מספקות - כי שם, על הכל, יוצא רק
קצף.
|
