הילד הקטן שלך, אמא,
אוהב עכשיו בנים.
ואולי זה לא לגמרי בטוח,
אבל זה גם כי את דפקת לו ת'חיים...
מדברים תמיד המון,
אחד על השני הכל יודעים
הסודות הכי כמוסים,
חברים הכי טובים.
הבן הקטן שלך אמא,
אהב תמיד בנים.
ויושבים גם בסלון,
ראשך על ברכיו שלו,
אוכלים וצוחקים
טלוויזיה בפול ווליום.
ואז מגיעה השעה -
ויש איסור צפייה לילדים,
מתחת לגיל שלו,
של הילדים הכי קטנים.
הילד הקטן שלך, אמא,
אוהב עכשיו בנים.
ומקרינים על המסך
ארבע עיניים, שתי לשונות
שני פרצופים של מלאך,
שניהם בנים, אחד מהם גם
זה בעצם הילד שלך.
והוא מתלהט, כואב, מנסה להיראות רגוע,
כשאת מבטך מן המסך מסיטה באנינות, במין זעזוע.
כי אמא את החברה הכי טובה,
אבל אותי את בעצם לא מכירה...
מתפלל שיום אחד הוא בבוקר יתעורר,
ואת כבר תדעי -
ותמשיכו לראות סרטים בשעת לילה מאוחרת,
ותשימו שוב ראש -
זו על ברכיו של השני.
ככה סתם, כמו כלום, כמו הכל רגיל ומוכר
כאילו הילד שלך זה אני -
ושאני זה בכלל לא מוזר.
אמא אני צועק לך ואת לא שומעת,
הטלוויזיה מדיי חזקה!
תנמיכי אותה, בשבילי אמא,
לרגע אחד, בבקשה!
אמא הרימי מבטך אליי, לרגע אחד -
בודד,
נשארתי אחד, נשארתי דומה, נשארתי שלך ואוהב -
אותו הילד. |