שמש זהובה שוטפת את הארץ, והארץ ירוקה מעצים וצמחיה.
מראש ההר נשפך מפל מים אדיר שבנגיעה בקרקע נשפך בנחל אחיד לים
שנושק לצוקים האפורים.
בשדה שעל גדת הנחל רועה עדר כבשים קטן ואיש בחצאית סקוטית יושב
על אבן וצופה בנוף הירוק.
ענן לבן יחיד בשמיים מצל על הדשא הירוק בצורות משתנות ועובר
הלאה.
יום יפה בהחלט. יצירת אומנות ממש.
בהחלט זמן טוב לבשר על סוף העולם.
האיש הקטן על האבן מרים את ראשו כשהוא שומע אותי מתקרב מלמעלה.
מבט אחד מספיק לו כדי לדעת שזה סופו והוא מצטלב וממלמל איזו
שהיא תפילה לאיזה שהוא אל. לא שזה עוזר לו; אני מתרסק על האבן
שלו ושולח את גופו המתכלה למרכז העדר.
הכבשים הטיפשות עדיין לא הבחינו בי והם רצות לכיווני. בדילוג
מהיר אני בתוכם, בניהם, טובח ושוחט בהם, שוטף את הדשא בדם
כבשים, התחלה טובה לסוף.
כבש זכר יחיד מתחמק ממני ומתחיל לרוץ לכוון הנחל, אני אחריו,
משאיר שיחים חרוכים ודשא שחור אחריי. אני מזנק לעברו ומגלגל את
גופו הרך לתוך הנחל. הזרם החזק נושא אותו ואני עדיין שומע את
צרחותיו כשהוא נופל ומתרסק על הצוקים שלמטה.
אני נושא עיני לשמים וצועק את נצחוני, עכשיו אני פה ואף אחד לא
יתחמק ממני.
אני אובדנכם.
הגזע האנושי איבד כל זכות על העולם. במשך השנים שלכם על האדמה
גרמתם רק סבל וכאב.
רשע זורם ברחובות שטופי זימה וזוהמה, ילדים בוכים ברחוב בזמן
שפוליטיקאים מתענגים בדירות פאר. אנשים גוועים מרעב בדירות
ריקות בשכונות מתחת לקו העוני בזמן שמגפיים בשווי מליוני
דולרים מטביעים את חותמם על הירח. שחיתות ממוסחרת, טלוויזיה
מוכרת אלימות להמונים.
יותר מידי זמן אתם חשבתם שתוכלו לפשוע בלי להיענש, הגיע הזמן
ללמד אתכם את האמת.
אני מתחפר באדמה, שולח זרועות רעל לכל הכיוונים, מרעיל את
האדמה, משחית את כל מה שגדל עליה.
אנשים קטנים ומלחמות קטנות, ניסיונות לעצור אותי נגמרים בכאב,
ערים שלמות קורסות תחת הלחץ שאני מפעיל, רצח המוני ברחובות.
כל הרוע שבעולם מופנה אלי, מנסה לעצור אותי, להכאיב לי, וזה
יהיה אובדנכם, אי אפשר לעצור אותי בעזרת רשע, זה רק מוסיף לכוח
שלי, הדבר היחיד שיעצור אותי זה טוב, זה הוכחה שמגיע לכן מה
שלקחתם לעצמכם.
אני רץ ברחובות, הופך בתים, שורף ניצולים בנגיעה אחת ומשאיר
אחרי שובל חרוך של הרס.
אני הפחד שלכם, אני השנאה שלכם, אני כל הדברים שמכלים אתכם
מבפנים ובאתי לכלות אתכם מבחוץ.
אבות מכים ילדים, זה אני, נשים רבות עם בעליהם, זה אני, רצח
ברחובות, שוד מזוין, אונס, אלימות, כעס, פחד, שנאה, אתם בראתם
אותי.
אני אובדנכם.
ניסיונותיכם העלובים להלחם בי חסרי תועלת, אחרי שאני אעבור אתם
תבינו שאין לכם מה לעשות נגדי, מאוחר לכם מידי, נתתם לרשע
להשתלת על החיים שלכם ועכשיו רשע זה כל מה שיישאר.
מוות שולט עכשיו בעולם, יותר מתים מחיים ואני ממשיך בהרג, לרגע
נראה לי שהכוח שלי התמעט אבל בדירת פאר באזור עשיר איפה שהוא
בחצי הצפוני של העולם איש כרגע ירה באישתו והתאבד. התפרצות
הכוח שבא ממעשה זה משמיד ערים שלמות ואני שוכח את ההחלשות
הרגעית הזאת.
אני קרוב עכשיו לסוף העולם המוחלט והרגעים האחרונים שלכם בתור
גזע הם ספורים.
הגיע הזמן לספר לכם סוד קטן. אמנם אני חזק אבל למרות כל זה היה
לכם סיכוי להינצל מהגורל שלכם. כמה אנשים טובים בעולם שלכם
פגעו בי כל הזמן, הם היו יכולים להציל אתכם אבל אתם רק לעגתם
ובעטתם אותם הצידה, הרשע שלכם חזק מידי, עכשיו הרשע, אני,
אשלוט בעולם.
אני עומד לבדי בחלקת אדמה סקוטית, שמש קטלנית שוטפת ארץ שחורה
וחרוכה.
זרזיף מים קטן נשפך מראש ההר ונקווה בבריכה קטנה ומורעלת
בתחתית ההר.
עצמות חרוכות בערמות קטנות בשדה מסביבי... ואני נופל לברכיי,
אני נחלש כל רגע ועוד מעט אני אעלם.
בלי אנשים והרשע שלהם, אין משהו שיאכיל אותי, אין מה שיקיים
אותי.
איך יכולתי לטעות ככה? איך שחכתי את העובדה הפשוטה שבלי אנשים
אין הרס? בלי אנשים אין כאב, אין רשע, אין טוב ואין על מה
לשלוט. מהו כוח אינסופי של אבדון, בלי אנשים לפחד ממנו?
הרשע שולט אבל בלי טוב לשלוט עליו, אין לרשע קיום.
עכשיו אני עומד להעלם מהעולם, השמדתי את כל העולם, השמדתי את
עצמי, כנראה שהרשע של אנשים הוא לא כל כך נורא...
פה אני נגמר, שלום עולם אכזר...