כשנולדתי
בכיתי,
כשאיבדתי את שמיעתי
בכיתי עוד יותר.
צרחתי,
כעסתי,
זעקתי ממעמקי נפשי
למה אינם מבינים אותי
ואני אינני שומעת אותם.
או, אבל גדול היה עבור הורי
כל עולמם נחרב, נהרס.
מה יהיה, מה יעשה
כדי להבטיח עבורי
את העתיד שעליו הם חלמו.
טוב, גדלתי
ניסיתי להשתלב בכל העולמות
כתוצאה מזה איבדתי את הזהות
את הבטחון
את ההבנה
ואת השמיעה.
התרחקתי מכל העולמות
חיי היו ריקים
כמו צופה מהצד.
שטחיות נפלה עלי
והילדות אבדה לי.
טוב, עוד יותר גדלתי
התגייסתי לצבא
וכאן מימי הביניים עברתי לרנסנס
מכל עולם לוקחת משהו לעצמי
מכבדי השמיעה את הזהות
מהחרשים את הבטחון
מהשומעים את ההבנה
ואני מתחילה
להיות
אני.
שיר לא גמור, בעצם סקיצה, שכתבתי באמצע שירותי בצבא.
באמצעות השיר, אני מנסה לראות תמונה כוללת, או חלקיקים של
היווצרות העולם שלי שייחודי רק לי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.