מה אכתוב ומה אספר,
דבר שלא נאמר בידי אדם אחר?
אכתוב על המצב
וכדרך אגב,
אוסיף שאני מאוכזבת מכך שלעולם כאב?

אך עדיין כואב,
העולם מתפקד כאבינו האוהב.
אך אנו אנוכיים,
כבר הזכרתי אנשים נאלחים?

אף אני,
מקנאת באחותי,
לא מושלמת היא,
אך מרגישה אני
שטובה היא ממני.
לה הכתיבה באה באופן טבעי
היא כותבת יפה, באופן לא אנוכי,
אך אני אינני כך,
ולא מקנאת כעת כל-כך,
כי את כעסי הוצאתי,
והוא כבר אינו שוכן בי.

אז מצאתי על מה לדבר,
משהו שלא נאמר בידי אחר -
על עצמי ועל אחותי,
אוהבת אותה אני.

ייתכן ותאמרו - מה, היא עיוורת?
על מה היא מדברת?
אין לה במה לקנא!
אך אני חושבת באופן שונה:
אם אדם לא מקנא
(וכוונתי לקנאה באופן לא פוגע)
הוא לא מתפתח ועצמו בונה,
בעצמו הוא שוקע,
אך אם הוא שם לב,
אם לו כואב,
סימן שהוא רואה את העולם שמסביבו
והוא אינו תקוע בתוך הבועה שלו.

אז צאו מהבועה,
אל תשקעו בעצמכם.
גם אני כבר לא פגועה
כי את צרתי סיפרתי לכם.